הוא רך, הוא נעים, הוא מנחם, הוא ספוג בחום, אושר ובטחון ובדרך כלל נראה מרוט ואפילו לא נקי כי אי אפשר לקחת אותו לכביסה. אז קראו לזה איך שתרצו הורים מעידים שזה אחד הדברים הטובים ביותר והמרגיעים לילד שלהם.
"הסמרטוט של יואבי כבר הספיק לראות עולם, לטוס לחופשות משפחתיות, לבלות במיטב המשחקיות, להשתלב בגן הילדים ולהתרגש בגן החיות. כמו צל, כמו הד, כמו אח תאום, הסמרטוט איתנו בכל מקום. אני מעדיפה להיתקע בלי דלק באוטו מאשר לגלות בזמן נסיעה שאין את סמרטוטי בנמצא…" מספרת קרן אמא של יואבי, שאימץ לעצמו חפץ מעבר סמרטוטי.
למה בעצם נוצרת התלות בחפץ מעבר ומדוע הילד זקוק לו בצורה צמודה כל כך והאם צריך למנוע או לגמול אותו מהחפץ המעבר שלו ואם כן מתי?
לחפץ מעבר יש הסבר מרגש והגיוני כאחד, התינוק תופס את אימו כחלק ממנו וברגע שמתחילה אצלו ההבנה שהיא אינה חלק ממנו הוא חייב למצוא לעצמו דרך להתמודד עם הפחד התסכול או האכזבה והוא עושה זאת בעזרת חפץ כזה או אחר שמסמל עבורו את אמא שלו ובעיקר מסמל את הביטחון שבקיומה. את המונח חפץ מעבר טבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, והוא התייחס בתאוריה שלו לחפץ ממשי המסמל עבור התינוק את האם ומאפשר לה לשמור על קשר איתה.
בדרך כלל אנחנו, ההורים, הם אלה התורמים לתהליך של מציאת החפץ מעבר או שמיכי – סמרטוטי, כי עבורנו הוא מסמל איזה שהוא בטחון או יותר נכון הוא "מנקה מצפון" ומשחרר אותנו ללכת לעבודה ולהשאיר את התינוק שלנו עם ה"חפץ" הזה, בידיעה שהוא רגוע ומאושר. עוד עובדה מעניינת היא, שהגיל הממוצע בו ילד נקשר לחפץ אחד דומיננטי הוא דווקא גיל שנה וזה יכול להמשיך איתו עד גיל הגן או אפילו בית הספר. מומחים ממליצים לעזור לילד למצוא חפץ מעבר כבר בחודשים הראשונים, כדי שיהיה לו קל להירדם בלילה.
ויניקוט טוען כי התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה לשינה או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 חודשים עד גיל שנה ויכול להמשך עד לגיל הגן. כאשר התינוק גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית או שמיכי לדובון או בובה, שנראים אמתיים יותר. יש תינוקות ואפילו ילדים גדולים יותר, המעניקים לו שם לחפץ המעבר ואף מספרים לו סיפורים או מתעקשים שישב לאכול עם המשפחה.
אל דאגה גם אם ילדיכם לא אימץ שמיכי או סמרטוטי, הוא כבר ימצא את הדבר שישמש עבורו מעין "חפץ מעבר" על מנת לחוש את הביטחון לו הוא זקוק.
האם ומתי לגמול?
הפתעה נעימה, לא צריך לגמול אותם מזה, הם יעשו את זה לבד. מתי זה קורה? שהם ירגישו מספיק בטוחים בלעדיו הם ישחררו אותו.
כמה טיפים רכים
אם זה עדיין תלוי בכם, בחרו בחיתול בד או כל חפץ שקל לשחזר.
אם תצליחו רצוי למצוא לו שניים או שלושה "שמיכים "
כבסו את הבובה/הסמרטוט/השמיכה מה שזה לא יהיה, באבקת הכביסה שלו כבר מהיום הראשון (אל תחכו שזה יהיה מלוכלך..)
כבסו אותו בכל מיני אבקות כביסה כך שלא יהיה לו ריח קבוע (אני אף הגדלתי לעשות וכיבסתי את הבגדים שלי באותה האבקה כך שבאמת זה הזכיר לו את אמא)
אם אתם רואים שזה מונע מהם להשתתף בפעילויות , תנסו להציע להם לשים את זה בתיק קטן על הגב שלהם או "פאוץ" כדי שירגישו שזה קרוב אליהם ובשליטתם.
אם הוא לא רוצה לכבס אותו? תהיו נחרצים, תציעו לו תחליף אבל אל תוותרו.
איבדתם אותו? לא נורא, חפשו איתו חפץ אחר היו אמפטיים וסבלנים הוא ימצא תחליף ..אין לו ברירה.
