תינוק לא אוכל | סירוב אכילה אצל תינוקות

בייבי, רוצה לאכול? כך מתמודדים עם תינוק שלא אוכל

היי בייבי, ההורים שלך מודאגים כי לא אכלת "כמו שצריך" לאחרונה? הנה מה שצריך לדעת על קשיים באכילה אצל תינוקות, האבחון ודרכי הטיפול המומלצות

בייבי, לפני שנתחיל, הנה תקציר בשביל הגדולים שמטפלים בך:

יש תינוקות שמתקשים לאכול מבקבוק, לינוק או לאכול מזון מוצק. מדובר בתופעה נפוצה, ובהחלט יש מה לעשות. הכי חשוב לעקוב אחרי מדדי הגדילה וההתפתחות - בתחנת טיפת חלב או אצל רופא הילדים - כדי להבין מה האתגר שאיתו מתמודדים, ואיך אפשר לעזור לך.
נפתח במילים מרגיעות, שלדעתי חשוב להזכיר לאימהות ואבות: תינוקות נולדים שונים זה מזה, יהיו תינוקות שאוהבים מאוד לאכול, ויהיו אחרים שאוכל לא מעניין אותם יותר מדי. חשוב לוודא שיישמר קו גדילה יציב ביחס לתינוק עצמו, ולזכור שהקיבה שלו היא בגודל האגרוף שלו (קטנה!), ושזה בסדר שהוא מחליט על הכמויות שאוכל, לא נכריח או נשכנע לאכול.

בייבי, רוצה שאספר לך מה זו סרבנות אכילה?

עכשיו, בייבי, כשהגדולים קצת יותר רגועים, נדבר על תופעה בשם סרבנות אכילה, וגם על הדרך להתמודד איתה. לקליניקה שלי מגיעים לעיתים הורים עם תינוקות רכים, שעוד לא מלאו להם חצי שנה, מפני שהתינוק לא כל כך מעוניין לאכול מבקבוק או לינוק, או שצריך לספק לו הסחות דעת כדי שיאכל. כשיש קושי כזה – צריך להבין מה הוביל אליו.

בדרך כלל מקור הבעיה הוא חוויה לא נעימה עם הבקבוק או השד, שמתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול. כדי לפתור את הבעיה הזו, אפשר לנסות להחליף אחד מהתנאים שעשויים להשפיע על ההאכלה:

אווירה רגועה בחדר
להאכיל על הידיים
להאכיל על טרמפולינה
תנוחה חדשה של הנקה או שינוי הזווית של הבקבוק
להאכיל בעגלה (עם הגבהה לראש)

בייבי, אם הגדולים מודאגים ולא בטוחים שהתזונה שלך כמו שהיא צריכה להיות, הכי חשוב לעקוב אחרי הגדילה, לוודא שהמשקל שלך עולה בקצב יציב, ולבדוק מדדים כמו אורך הגוף והיקף הראש.
אם יש ירידה באחוזוני המשקל, או לחלופין העלייה במשקל איטית מדי, כדאי קודם כל לפנות לרופא הילדים לבדיקה ואבחון. לעיתים הוא יפנה להמשך בירור מול רופא גסטרו, שהוא הכתובת להתייעץ כשיש בעיות סביב נושא האוכל, ולעיתים הוא יפנה ישירות לדיאטנית. אם שניהם עובדים באותה קופת החולים ויש צורך בכך, הם עשויים לעבוד בשיתוף פעולה. כדאי לבקש בכל מקרה הפנייה לתזונאית כדי לקבל טיפול שלם.

האכלה מול טלוויזיה

בייבי, לפעמים הגדולים שמטפלים בך חושבים שהם צריכים "לעשות קרקס" כדי שאפשר יהיה להאכיל אותך? עורכים לכבודך מופע שלם כדי להאכיל אותך בכף רסק תפוחים? מקריאים לך סיפור בצורה דרמטית ומדגישים מילים שנגמרות ב"אַאאם"!?

גם אם הקרקס הזה ממש מוצא חן בעיניך, מדובר בפתרון מאוד בעייתי. אני יודעת שיש הורים, מטפלות וסבאסבתא שמשתמשים בכל מיני הסחות דעת כדי להאכיל את התינוק. הרבה פעמים זה עובד בהתחלה, אבל זה גורם לתינוק לא להיות מודע לכך שהוא אוכל, הוא מאוד פסיבי באכילה ופחות מחובר לתחושות הטבעיות שלו של רעב ושובע.

בשורה התחתונה - הסחות דעת (כולל אווירונים, שירים, סיפורים וכמובן האכלה מול מסכים) אינן רצויות, ואינן מומלצות.

מה קורה אם כבר מאכילים מול הטלוויזיה?

בייבי, במקרה שהתרגלת כבר לאכול מול הטלוויזיה, אני בעד לעשות גמילה הדרגתית כדי לתת לך את השליטה. האכלה מול מסך היא לא הדרך הנכונה שבה אנחנו רוצים לגרום לך לאכול. צריך למצוא את הדרך לאכול ברצון – בין אם מבקבוקים ובין אם זה אוכל מוצק.

מהם הגורמים לכך שתינוק לא אוכל?

יש כמה גורמים שיכולים לגרום לתינוק לסרב לאכול:

ריפלוקס: עלייה של תכולת הקיבה לוושט, ולעיתים גם לפה. יש ריפלוקס שמתבטא בפליטות מרובות (גלוי) ויש ריפלוקס שבו אין פליטות אבל מציק מאוד לתינוק (סמוי). לפני האבחון - אחד מהתסמינים יכולים להיות סירוב לאכול, שכן חווית האכילה מלווה בכאב בזמן הארוחה וגם אחריה.
האכלה בכוח: בין אם זה אחד ההורים או מטפל אחר.
טראומה או חנק: אם התינוק נחנק בזמן האכילה, או אם הייתה חוויה שלילית מאוד בזמן האכילה או סביבה.
תינוקות פגים: לתינוקות שעברו בימים הראשונים לחייהם הנשמה או האכלה בזונדה יכולה להיות רגישות גבוהה בחלל הפה, כך שלעיתים יהיה יותר קשה להאכיל אותם בבקבוק, ובעתיד עשוי להיות גם קושי במעבר למוצקים.

כשהטעימות הראשונות משתבשות

הורים רבים להוטים להתחיל בטעימות, ומתחילים מוקדם מדי, לפני שיש סימני מוכנות.
בייבי, כדי לדעת אם אפשר כבר לתת לך טעימות ראשונות, יש כמה סימנים שצריך לוודא ולסמן עליהם וי

חגגת חצי שנה 😊 אלה ההמלצות העדכניות של משרד הבריאות.
התחלת להביע עניין באוכל שמסביבך – זה מתבטא במבטים על האוכל, תנועות עם הפה והלשון ובניסיונות תכופים "לחטוף" מזון ממי שיושבים לידך ולהושיט יד כדי לקבל טעימה מהאוכל שלהם.
הראש שלך כבר יציב, והישיבה שלך יציבה כשמושיבים אותך על הברכיים של המבוגרים.
כבר למדת להתהפך.
התחלת להכניס צעצועים וחפצים לפה.

עדיין אין סימני מוכנות? אם עדיין לא חגגת חצי שנה - כדאי לחכות לגיל חצי שנה ולבחון את סימני המוכנות פעם נוספת. אם כשהגעת לגיל חצי שנה הגדולים ניסו לתת לך לטעום אוכל מוצק וזה עדיין לא ממש מעניין אותך - אפשר לעשות הפסקה של כמה ימים ולנסות שוב.

ולמה בעצם לא להתחיל באסרטיביות ולתת לך להדביק את הקצב? כי כשאנחנו מייצרים חוויות לא נעימות עם האוכל בביסים הראשונים, גדל הסיכוי שבעתיד יתעוררו בעיות אכילה.

כשתינוקות לא אוהבים מחיות

תינוקות שלא "מתחברים" למחיות זה לא דבר נדיר, אבל זו לא בהכרח סיבה לדאגה. החל מגיל חצי שנה אפשר להציע "אוכל אצבעות" רך (מאכלים חתוכים לרצועות בעובי של אצבע, שניתן למעוך בקלות בין שתי אצבעות), שתינוקות רבים מתחברים אליו בקלות רבה יותר. חשוב לזכור שאת אוכל האצבעות מגישים תמיד בישיבה יציבה בכיסא האוכל. בהתחלה התינוק בעיקר משחק עם האוכל, ומעט נכנס גם לפה. בהמשך ובהדרגה – הכמויות גדלות, עד שיום בהיר אחד - הגדולים יקלטו שלמדת לאכול בעצמך!

הורים, יש כמה הגדרות שיסייעו לכם להתמודד עם תינוקות "סרבנים":
זה טבעי שהורים נבהלים כשהתינוק או התינוקת שלהם מסרבים לאכול מאכלים חדשים, אבל יש כמה דברים שכדאי לדעת על תינוקות, פעוטות ואכילה, כדי להתמודד באומץ עם התופעה:

ניאופוביה – פחד מהחדש. שלב התפתחותי תקין שמתרחש סביב גיל שנה עד שנתיים, שבו לפעוטות לא יהיה עניין לטעום מאכלים חדשים. לפעמים יסרבו לאכול אפילו מאכלים שהיו אהובים בעבר. חשוב להמשיך להציע מגוון רחב של מאכלים כך שתהיה חשיפה חוזרת, ולרוב השלב זה יחלוף מאליו.
בררנות אכילה – נקראת גם Picky eating. זהו מצב של התנגדות לאכילת מספר רב של מזונות (מוכרים או חדשים), וכוללת הימנעות מהם בגלל אחת או יותר מכמה סיבות: צבע, מרקם, צורה, טעם.
סירוב אכילה – כשמסרבים לאכול מאכל חדש או לא אהוב, אך אוכלים בשמחה מאכל אהוב ומוכר.

לפעמים הורים מגיעים לייעוץ תזונתי, וחושבים שהילד אוכל מגון מאוד מצומצם, אבל ככל שאנחנו מתקדמים בייעוץ, אנחנו מגלים שדווקא יש מגוון מאכלים לא קטן שהוא מסתדר איתם, וכשמציעים לו אותם - הוא אוכל בכיף. לא פעם מגלים שלתינוק פשוט קשה יותר עם מאכלים חדשים ומרקמים חדשים – וזה ממש נפוץ בקרב תינוקות. במקרים כאלה חשוב לשקף ולנרמל את המצב הזה להורים, ולהסביר להם שהמצב לא גרוע כפי שחשבו. ברגע שיש טיפת אופטימיות – זה כבר מקל עליהם את ההתמודדות עם הסיטואציה.

אחד הדברים שאני מלמדת את ההורים בייעוץ הוא ההפרדה בין האחריות של ההורים לאחריות של התינוק בארוחה. למודל הזה, שגיבשה איליין שאטו, קוראים "מודל חלוקת האחריות".

בייבי, על מה ההורים שלך אחראים בזמן הארוחה?

מה מוגש לך: נרצה שעל הצלחת או המגש יהיו מאכלים שאכלת בעבר ורוב הסיכויים שהיית רוצה לאכול שוב (מאכלים "בטוחים"), ונשלב מאכל אחד או שניים חדשים שעדיין לא טעמת בעבר או טעמת רק פעמים ספורות.
מועד הארוחה: נרצה להקפיד על ארוחות קבועות. כמות הארוחות צריכה להיות מותאמת לגיל שלך (בגיל 6-8 חודשים עד שתי ארוחות מוצקים ביום, בגיל 9-11 חודשים מגישים 3-4 ארוחות ביום ובגיל שנה ומעלה- לפי דרישה). לתינוקות שמגיעים רעבים לארוחה (אך לא מורעבים) ולא עייפים מדי – יש מוטיבציה גדולה יותר לאכול ולשתף פעולה בארוחה.
איפה הארוחה מתקיימת (ומה נמצא מסביב): בגילים הצעירים נכון להגיש את הארוחה בכיסא האוכל, ליד השולחן, וללא הסחות דעת כמו משחקים או טלוויזיה. הזמן הזה מוקדש לארוחה בלבד!

ומה האחריות שלך, בייבי, בזמן הארוחה?

מה לאכול?
כמה לאכול?
אם בכלל לאכול

חשוב לזכור, בייבי - שכשמציעים לך אוכל, הבחירה אם לאכול או לא היא לגמרי שלך!

כשמאכילים אותך בכפית חשוב לקרב את הכפית לפה שלך ולחכות שהפה שלך ייפתח ויגרוף בעצמו מהכפית. אם הזזת את הראש, העפת את הכפית, סימנת "לא" עם הראש – סימן שכרגע לא מתאים לך לאכול, וצריך להבין ולכבד את זה.

כשמגישים לך אוכל אצבעות רך – מניחים 2-3 חתיכות על המגש ומאפשרים לך לגעת בהם ולחקור עם כל החושים- למעוך, למרוח, להריח, לטעום. המבוגרים צריכים להתעלם מהלכלוך שזה יוצר, כי זה חלק מאוד חשוב בהתנסות!

את הניקיון של הפרצופון המתוק והידיים הקטנות עושים רק בסוף הארוחה - עם מטלית לחה או בשטיפה במים. עדיף לא במגבונים, שמשאירים טעם מר בפה.

לגבי שאלת הכמות - צריך להבין, שייתכן שלא יתחשק לך בכלל לאכול. כשיש לך יכולת בחירה ועצמאות, הסיכוי שלך לרצות לשתף פעולה יגדל. אם תהיה לך תחושה שמשדלים אותך או מכריחים אותך, הסיכוי הזה יקטן.

קודם לסיים את האוכל שבצלחת ואז אתן לך...

יצא להורים שלך להבטיח לך "פרס" תמורת ביס נוסף? ירק? לסיים הכל מהצלחת? במקרה כזה יש סיכוי עצום שהחוויה שלך את האוכל המזין בצלחת תהיה חוויה של עונש, ושל מה שהובטח - כפרס. הגישה שלי היא שאוכל הוא פשוט אוכל - אין צורך בשכנועים ואיומים, עונשים או פרסים. אוכלים כי רוצים לאכול.

ההמלצה שלי לגדולים שמטפלים בך

שבו עם הילד לאכול, קחו לעצמכם צלחת (אם אפשר שההיצע בצלחות יהיו דומה זה ממש בונוס), ושמשו דוגמה אישית. כשתינוק רואה שהמבוגר אוכל, זה מעודד אותו לטעום ולאכול. כשאנחנו מנקים את הסטרס סביב האכילה התינוק רגוע יותר ומשתף פעולה הרבה יותר. כך, מיום ליום נראה שיפור.

מומלץ להימנע ממזונות עתירי סוכר עד גיל שנתיים. אפשר להציע בסוף הארוחה פרי מתוק כקינוח או אפילו לשלב אותו כחלק מהארוחה.

רוצה לאכול רק פתי בר? אז מה עושים?

אם הדבר היחיד שנכנס אליך לפה הוא *רק* פתי-בר, ושום דבר אחר, כדאי קודם כל לפנות לרופא הילדים, שיפנה גם לתזונאית. באופן כללי, בייעוץ הייתי מנסה להבין האם יש עוד מאכלים או שזה באמת רק פתי-בר. אם זה המאכל היחידי - הייתי ממליצה להגיש אותו עם ממרחים כמו גבינה, יוגורט או טחינה, למשל. בשלב ראשון עובדים עם מה שיש. בשלב הבא מנסים להציע מאכלים עם מרקם דומה (משהו קראנצ'י שנמס בפה), למשל "קליליות" לילדים, "בייביביס" ועוד.

חשוב לי לציין, שמזונות מעובדים כמו פתי-בר, סקוויז פירות, מעדנים מתוקים, חטיפים לתינוקות וכדומה אינם מומלצים לצריכה באופן קבוע, מפני שאין גיוון בטעם או במרקם שלהם. כשמכינים בבית, למשל, מחית פירות, פעם אחת היא תהיה מתקתקה יותר ובאחרת חמצמצה יותר. פעם אחת המרקם יהיה חלק יותר ובאחרת גרגרי. בסקוויז הפירות הקנוי, לעומת זאת - המרקם תמיד חלק באותה המידה והטעם תמיד זהה. הצעה של מגוון מרקמים וטעמים ביתיים היא חיונית למניעת בררנות אכילה בהמשך.

מהן דרכי הטיפול בתופעת בררנות האכילה?

חשיפה חוזרת למאכלים
הפחתת סטרס סביב האוכל
דרכי הגשה חדשות ומעניינות
ארוחות משפחתיות קבועות
לאפשר משחק עם האוכל מחוץ לזמני הארוחות
הקראת סיפורי ילדים הקשורים לאכילה, או לירקות ופירות

כשמטפלים בסרבנות או בבררנות אכילה צריך לוודא, בייבי, שיהיה לך כל מה שנחוץ לך מבחינה תזונתית כדי לשמור על גדילה תקינה. אם הגדילה שלך נתקעה באחד המדדים, נורה אדומה צריכה "להידלק", וכדאי להבין (בעזרת בדיקות דם ואנמנזה תזונתית טובה) האם זה קשור לחסרים תזונתיים. יתכן לעיתים שיהיה צורך לתת לך תוספי תזונה כמו ברזל, ויטמין B12 וכדומה, לפי החלטת הרופא או התזונאית.

בייבי, הגיע הזמן לסכם את השיחה על קשיים באכילה

לא נרצה להכריח אותך לאכול, עכשיו או בשלב מאוחר יותר בחיים. בין אם מדובר באכילה מבקבוקים או באכילת אוכל מוצק. חוסר תיאבון סביב מחלה הוא נורמלי, אבל במצבים של קושי אמיתי ומתמשך, יש צורך בבירור נוסף ואולי גם בטיפול מתאים. חשוב לזכור שיש מה לעשות, וחשוב לפנות לרופא הילדים או לתזונאית ילדים. יש סיכוי טוב שיום אחד עוד ניקח אותך למסעדה ונתבדח על כל מה שהיה פעם, כשהיית רק... בייבי.