מיטת מעבר: לעשות את המעבר נכון

בסביבות גיל שנתיים מגיעה השאלה- מיטת מעבר או מיטת נוער ואולי בכלל להשאיר עוד קצת במיטת תינוק? מה עושים כשהם מחליטים לרדת מהמיטה לבד או חווים רגרסיה? סדר בכל השאלות שמעניינות הורים רגע לפני שקונים מיטה.

אחת המטרות הראשונות שלנו, כשאנו באים להקנות לתינוקות ופעוטות הרגלי שינה טובים, היא לגרום להם לאהוב את מיטתם בהקשר של שינה. מיטת התינוק, כאנלוגיה ברורה לצורך של תינוקות ופעוטות בגבולות לשם התפתחותם, מסמנת את הצורך שלהם גם בגבולות פיזיים. מיטת התינוק יוצרת מרחב מוגן והגבולות הפיזיים והמעקה הגבוה של מיטת התינוק גורמים לתחושת ביטחון בחלל תחום ומוגן.

העברה מוקדמת מדי של תינוקות ופעוטות ממיטת התינוק עלולה ליצור משבר, אשר יגרום להתדרדרות בהרגלי השינה ולבדיקות והתנגדות.

 הספרות העוסקת בגיל הרך מצביעה על הטווח שבין גיל שנתיים+ לגיל שלוש שנים, כגיל המתאים למעבר ממיטת התינוק, במידה ואין אילוצים אחרים.

לפני הכל מומלץ להעביר את הפעוט למיטת מעבר לתינוק כאשר ישנה סכנה בטיחותית – אם הפעוט שלכם הוא מהזן האתלטי שמנסה, ואולי חלילה כבר הצליח, לטפס את דרכו החוצה מהמיטה, העבירו אותו מיד. עם בטיחות לא משחקים. אם הוא צעיר וממש לא מוכן למעבר, אפשרות חליפית היא להעביר אותו ללול, שהוא עמוק יותר ונמוך יותר.

היא סיבה נוספת ושכיחה למעבר למיטת מעבר. גם כאן, לעיתוי חשיבות רבה. ההמלצה שלי היא לעשות זאת לפני הלידה, אם הפעוט בשל, כך שיהפוך לאח גדול כבר במיטה החדשה (עשו זאת מספיק זמן מראש, כדי לאפשר תקופת הסתגלות נוחה למיטה החדשה לפני מועד הלידה המשוער), או לחילופין, כמה חודשים אחרי הלידה (ברוב המקרים הפיצים החדשים יבלו בעריסה זמן מה) ובכך תאפשרו קודם הסתגלות של החמוד להיותו אח גדול.

מומלץ להעביר את הפעוט למיטת מעבר כאשר הצלחנו להקנות לו הרגלי שינה טובים ויציבים – כדי להקטין את הסיכוי לרגרסיה, חשוב שנוודא שהוא יודע להירדם בצורה עצמאית לחלוטין ואינו תלוי בשום גורם חיצוני לשם כך. פעוט שתלוי בגורמים חיצוניים (אוכל, ידיים, נוכחות הורית, מגע וכן הלאה), עלול להציג החמרה והמעבר יהיה קשה.

סיבה נוספת למעבר היא כחלק ממעבר דירה – גם זה תזמון שכיח למדי של מעבר ממיטת תינוק. חישבו טוב האם לחבר את שני הדברים יחד. ישנם ילדים שמאוד ייהנו משינוי כולל והתחלה חדשה עם מיטה חדשה, ולעומתם, ילדים אחרים זקוקים לגישת "פרה-פרה", כל שינוי בזמנו. אם אתם לא בטוחים, אני ממליצה לכם להתייעץ עם איש מקצוע.

מרגע שהחלטנו שהגיע הרגע למעבר, צריך להחליט לאיזו מיטה עוברים. משיקולים כלכליים בדרך-כלל, הורים רבים בוחרים לוותר על מיטת מעבר לתינוק ו"לקפוץ" ישר למיטת יחיד או מיטת נוער. חשוב להבין שהוויתור על "חומות המגן" של מיטת התינוק הוא אתגר מספיק משמעותי לקטנטנים שלנו ואם נוסיף עליו את האתגר של "מרחבי הענק" של מיטת הנוער, אנו עלולים לחשוף אותם לחרדות, לחץ ובלבול, שיובילו (איך לא) לאינסוף בדיקות, קריאות לעזרה וכמובן לרגרסיה דרמטית בהרגלי השינה.

אצל פעוט בעל הרגלי שינה טובים טרום-המעבר (הירדמות עצמאית לחלוטין ולילות רצופים), סיכוי סביר שהמעבר יעבור בשלום, אולם תתכן רגרסיה קלה – כגון צורך זמני בנוכחות שלנו כדי להירדם – שתסתדר במהירות על ידי התנהלות נכונה, מתוך מתן מקום לצורכי הפעוט וחזרה להרגלי השינה הטובים.

לעומת זאת, פעוטות שלא היו בעלי הרגלי שינה שכאלה טרום-המעבר, עלולים לחוות דרמה הרבה יותר גדולה. אנו עלולים לראות הופעת בכי, אפילו סוער מאוד, עד כדי אנטי-המיטה החדשה, מאוד שכיח לראות הופעה של "טיילת", אינספור ירידות מהמיטה, עם או ללא סיבה מוגדרת (כמובן תלוי בגיל ורמת הדיבור של הפעוט), וכמו כן, נראה דרישה בלתי-מתפשרת לנוכחות ההורה בזמן ההירדמות, לעתים קרובות, עד כדי שכיבה במיטה יחד עם הקטנצ'יק.

ספקטרום התופעות שעלולות להופיע הולך ומתרחב, ככל שבסיס הרגלי השינה של הזאטוט היה פחות יציב טרום המעבר, וכך גם חומרתן.

ודאו שהרגלי השינה של הפעוט טובים ומבוססים לפני המעבר – הפצפון נרדם לגמרי בעצמו וישן שנת לילה רצופה (10.5-11.5 שעות בממוצע). אם אין הדבר כך, דאגו ללמד את החמוד ולהקנות לו הרגלי שינה שכאלה. אם אתם מתקשים, היעזרו באשת מקצוע.

הכינו את הילד מראש לשינוי, העצימו אותו וצרו אצלו חוויה חיובית ונהדרת סביב עניין המעבר – אפשר ממש לעשות מעין פסטיבל – לבחור יחד את המיטה בחנות, לבחור יחד מצעים חדשים "של גדולים" (הרי לרוב תמצא חפיפה לשלב ההתפתחותי של מימוש העצמיות של הילד, הידוע גם בשמו "גיל שנתיים האיום

אם המעבר קשור להעברת מיטת התינוק לאח חדש, מאוד עוזר לעשות מעין טקס הענקת המיטה הישנה לבייבי שנולד. שוב, הכנה מראש והעצמה של הפעוט יעזרו מאוד ויקלו עליו בשינוי הצפוי.

אם מסיבות כלכליות ואחרות (מתנה מסבתא וסבא, או מבן-הדוד שקיבל מיטה חדשה) המעבר הוא ישירות למיטת נוער, נסו לצמצם קצת את אזור השינה. ניתן לתחום חלק מהמיטה באמצעות כרית גדולה, למשל, ובכך לאפשר לפעוט פחות מרחב מאיים ותחושת חמימות וביטחון במיטה החדשה.

אם בכל זאת מופיעה רגרסיה, יש להבין מדוע היא הופיעה ולטפל בה בהתאם. יש להיענות לצורך הזמני של פעוט בנוכחות הורית, אם הוא מציג חרדה וקושי בימים הראשונים למעבר, אולם הקפידו על הכללים הבאים:

ולא לשכוח! גישה חיובית, העצמה של הילד, בחירת התזמון הנכון וזיהוי בזמן של מצוקה וקושי, כל אלה יאפשרו לכם להעביר את החמודים שלכם למיטת מעבר בקלות וללא רגרסיות קשות וקיצוניות.