וואו, כבר עברה חצי שנה! הגוזל שלכם כבר לא גוזל קטנטן, הוא תינוק ערני ומתקשר, עם רצונות משלו. הוא מתחיל לחקור את העולם ולהבין לאט לאט מה הוא יכול לעשות, איך לנוע וגם – איך להפעיל את ההורים שלו ולמה לצפות מהסביבה. סדר היום שלו מקבל צורה ברורה, סימני השאלה של ההתחלה הולכים ומתבהרים, וזה הזמן להיות יצירתיים ולנסות חוויות חדשות!
טיפים התפתחותיים לגיל חצי שנה
שגרה – זה רע? רובנו זקוקים לשגרה. כולנו יודעים לדקלם ששגרה נותנת לקטנטנים בטחון בעולם שסביבם. אבל שגרה לא צריכה להיות קפדנית ולחוצה, אלא בסיס גמיש לשינויים. לא כל הזמן, אבל כן כדאי לצאת ממנה מידי פעם. אפשר להשאיר כמה "עוגנים" ברורים שסביבם היום מתארגן, אבל אין צורך להעביר את הקידוש של יום שישי לחמש כי בחמש וארבעים הנסיכה רגילה לעשות אמבטיה…
כדאי להכניס ל"עוגנים": טיול בחוץ (הכי טוב – בוקר מאוחר, אחה"צ מאוחר או שניהם), זמן משטח (רוב היום, כמובן, אבל הזמן הכי טוב ל"תירגול" הוא לרוב אחרי שנת הבוקר), זמן תנועה במרחב (אחה"צ, אפשר גם יחד עם הטיול) וטקס שינה שיאפשר הורדת אנרגיות הדרגתית, פרידה מכל הגירויים ורגיעה.
שוב, השלד הזה הוא בסיס לשינויים וגמישות!
מי מפחד ממסגרות?
תינוקות רבים נכנסים בשלב הזה למסגרת. אולי קשה לנו לראות את זה, אבל למסגרת יש הרבה יתרונות (ע"ע שגרה) ואם כבר נפלה ההחלטה כדאי להכניס למסגרת שאנחנו שלמים איתה, בלי להקרין החוצה חששות או רחמים. תהיו בטוחים שלכם זה בד"כ יותר קשה מאשר לפיצקול. מהכיוון ההתפתחותי, כדאי לבדוק שבמסגרת שבחרתם יש משטח פעילות קשיח וגדול שמאפשר תנועה (רמז: אם יש המון טרמפולינות או סלקלים כדאי לברר עד כמה הקטנטנים מבלים על המשטח), תנאי אכילה נאותים (להאכיל בטרמולינה זה פחות אידיאלי לאורך זמן) ומוכנות לבלגן, לכלוך ומגוון מרקמים (ארגז חול זה נפלא וגם צבעי ידיים, בצק וכו').
להושיב או לא להושיב? זו השאלה
כמה דיונים ראיתי סביב השאלה הזו… אז הנה, קצת סדר בעניין: מגיל חצי שנה השלד הקטנטן מוכן לישיבה ולא יהיה נזק מבני אם נושיב מידי פעם. לצורך אכילת מוצקים רצוי מאד להושיב בצורה זקופה (אם הגוזל מסוגל) משום שאז המעבר לאורך מערכת העיכול והתפקוד של שרירי הבליעה הוא אידיאלי, ויש פחות סכנה לשאיפה של האוכל. אז למה שומעים הרבה "אסור להושיב"? משום שזו תנוחה נורא נוחה ולפעמים זה קצת "ממכר", בעיקר תינוקות שאוהבים להיות סטטיים, וברגע שנושיב יעדיפו את הישיבה על פני שהייה על הבטן על המזרן. ולכן, קודם כל אני מציעה להסתכל על הגוזל שלכם: האם הוא בכלל מצליח לשבת זקוף או "נוזל" הצידה או קדימה, או אפילו פותח פיסוק גדול כדי לאזן את עצמו? האם הוא מחפש דרכים לצאת מהמצב הסטטי הזה ולהמשיך לנוע ולחקור או שמח להישאר שם ולהמתין שהחוויות יגיע אליו? האם הוא נבהל אם אתם מנסים לערער אותו או אם הוא נופל הצידה? אם יש לכם גוזל תנועתי שנהנה לזוז ולא יישאר בישיבה הרבה זמן, שלא מפחד ליפול ושמצליח לשבת בצורה יציבה – אז גם אם תושיבו מידי פעם, לא יקרה כלום.
תחילתה של תנועה
זה הזמן בו הקטנטנים מתחילים לבדוק את יכולות התנועה שלהם: אנחנו מניחים אותם במקום מסויים ומוצאים אותם במקום אחר לגמרי. סיבוב ציר, זחילה ראשונים והתגלגלות לכל מקום הם נפלאים. כדאי לשים לב שאנחנו מאתגרים אותם לנוע. איך? להרחיק את הצעצועים קצת, להגיש אותם ממגוון זוויות, לא לפזר את כל 80 הצעצועים שיש בארגז על המשטח (מספיק אחד בכל פעם!) וכמובן – משטח קשיח ומתנגד (שטיח, מזרון קשיח ואפילו, כן כן, רצפה. בלי בדים, חיתולים ושמיכות בבקשה) ומינימום בגדים (בלי גרביים!)
בין אם אתם מבלים איתם את כל היום או רק מספר בודד של שעות אחר הצהריים, נצלו את הזמן למשחקים, אתגרים וחוויות מרגשות ומעניינות.
בפעם הבאה: שבעה חודשים – כבר כבד לנו על הידיים!
שתפו אותי ממה הכי נהניתם, ואל תשכחו לחייך
להורדת טבלת ההתפתחות הגדולה של חיוכים שעושה סדר בכל התרגילים והשלבים:
