האזעקות נשמעות כבר מעל שבוע וטילים נופלים כמעט בכל הארץ. איך אנחנו וילדינו מגיבים למצב? התגובות ללחץ מתמשך עשויות להיות רבות ומגוונות. פעמים רבות תגובות של חרדה בכלל לא נראות קשורות לחרדה או ללחץ, אבל הן בהחלט קשורות למצב.
תגובות דרך הגוף:
לחץ וחרדה יכולים לגרום לכאבים אמתיים בגוף, גם אם אין בעיה רפואית של ממש. כאבים כאלה יחלפו כמה זמן אחרי שהמצב יחזור לקדמותו. בעתות של לחץ יכולים להופיע כאבי בטן מלווים בשלשולים או עצירויות, כי המעיים שלנו מאוד רגישים ללחץ. כמו כן יכולים להופיע כאבי גב ושרירים, מיגרנות וכאבי ראש.
לחץ מחמיר מאוד מחלות קיימות כמו סכרת או פסוריאזיס ועשוי ליצור או להחמיר טיקים, גמגום והתנהגויות אובססיביות.
מה עושים?? ראשית חשוב לא להתעלם ולא להגיד שהילד או המבוגר "מחפש תשומת לב" או עושה את עצמו". בדרך הכאב והסבל של הילדים מאוד אמתיים. חשוב להתעניין ולשאול איפה כואב ולשוחח על הנושא (גם אם זה מאוד משעמם), להציע תרופות סבתא או טיפול תרופתי מרגיע.
מה לא עושים?? לא כדאי לשנות את השגרה, כמו להשאיר אותו בבית או לתת לו לישון במיטת ההורים. במקרים כאלה זה יכול להיות רווח משני עבור הילד שרק יגביר את הסימפטומים ולא יעלים אותם.
סיוטים בלילה:
בתקופות של לחץ והפרת שגרה ילדים מתעוררים מסיוטי לילה, גם אם ביום נראה שהכל איתם בסדר גמור. אין מה להילחץ, זו דרך נורמטיבית לבטא חרדה. מומלץ לגשת למיטה של הילד (ולא להביא אותו למיטה שלנו), לחבק ולהרגיע עד שיחזור לישון (לא להוציא אותו מהמיטה ובטח לא להדליק טלוויזיה..). בבוקר אפשר לשאול בדרך אגב אם הוא זוכר שהיה לו חלום רע בלילה, רוב הילדים לא יזכרו. אם הם זוכרים אפשר לשאול על מה חלמו, לצייר או להמחיז את החלום כי זו דרך מצוינת להבין מה מפחיד את הילד ולעזור לו להתגבר.
הרטבת לילה:
יכולה להיות רגרסיה לילד שנגמל לפני כמה חודשים ואפילו כמה שנים והוא יחזור להרטיב בגלל הלחץ ובגלל סיוטים. אני ממליצה לא להילחץ – סביר להניח שזה יעבור כמה ימים או שבועות אחרי שהלחץ יגמר. חשוב להתייחס לכך בסלחנות ולא להביך אותו או לכעוס עליו. אפשר להעיר באמצע הלילה כדי שילך לשירותים ולא לשתות הרבה לפני השינה.
בעיות התנהגות:
פעמים רבות ילדים שמרגישים לחוצים מתנהגים בצורה מאוד מעצבנת (ותסלחו לי על המונח הלא מקצועי). הם בודקים את הגבולות שלנו, עושים בכוונה מה שאסור, משתוללים ואפילו נוהגים באלימות. קשה מאוד לשאת את ההתנהגות הזאת, אבל חשוב להבין שהילד מרגיז כי הוא מאוד מתוח ולא מסוגל להכיל את הלחץ שהוא מרגיש. יחד עם זאת –חשוב להמשיך ולהקפיד על גבולות ברורים ואם צריך אפילו להעניש בהתאם להתנהגות. ילד שמתנהג בצורה כזאת הרבה פעמים מסמן לנו, המבוגרים, שהוא זקוק לגבולות כאלה כי הוא מרגיש מפוחד וחסר אונים.
שגרה היא מאוד חשובה, וכדאי להקפיד על שעות שינה סבירות וארוחות מסודרות למרות החופש
תגובות של הימנעות
הימנעות היא חברה טובה של החרדה. בשל המצב ילדים יכולים לסרב לצאת מהבית או מהממ"ד, גם אם שאר הסובבים אותם חזרו לשגרה סבירה.
מה כדאי לעשות? כדאי להסביר לילד בסבלנות ובהיגיון שברגע שמופעלת או נשמעת אזעקה יש פרק זמן מסוים שבו אפשר להגיע למרחב המוגן לפני שנופלים טילים. הרבה ילדים מפחדים מהרעש של האזעקה בלי להבין מה היא מסמלת. אפשר למדוד עם סטופר ולראות כמה זמן לוקח להגיע למרחב המוגן מכל מיני מקומות. מומלץ לצאת איתו מהבית לאט תוך תכנון לאן הולכים ואיפה ניתן להסתתר שם וגם בדרך. אם הילד לא מוכן עדיין לצאת כדאי לצאת בצורה הדרגתית, בהתחלה ל10 שניות, אחר כך לעשרים וכך הלאה, אפשר לפתות בפרסים קטנים כמו "אם תצא מהבית נוכל ללכת לאכול גלידה". חשוב לא להוציא אותו בכוח מהממ"ד –זה רק יחריף את המצב.
התקף פאניקה:
התקף חרדה נראה ומרגיש מאוד מפחיד ומבהיל, הרבה יותר ממה שקורה באמת בגוף. פעמים רבות מגיעים לבתי חולים מבוגרים שחושבים שיש להם התקף לב והם עומדים למות –אבל מתברר שבסך הכל היה להם התקף פאניקה…
איך זה נראה? זה דומה לאדם שעשה פעילות גופנית מאומצת: דופק מהיר, נשימה מאומצת, הזעה בידיים ובכל הגוף, יובש בפה, לפעמים יש סחרחורות ובחילות, אודם בפנים, רעידות בידיים. התחושה היא שאין שליטה על הגוף, שמשהו רע קורה בגוף.
מה עושים? להגיד ברוגע לאדם שזו תגובה ללחץ והיא עוד מעט תעבור. להושיב אותו, לנשום יחד איתו נשימות עמוקות ואיטיות (נשיפה ארוכה יותר מהשאיפה) ולשדר רוגע. אפשר גם להחזיק לו את היד ולהציע כוס מים.
חשוב לזכור שאם יש תגובות חרדה חריפות מומלץ לפנות לעזרה מקצועית!
