משבר גיל 4 חדשים

הורים רבים חווים משבר כשלבייבי מלאו 4 חודשים. חשוב לדעת שזה נורמלי לחלוטין, ואפילו מעיד על התפתחות תקינה. החדשות הטובות הן שאצל רוב התינוקות המצב משתפר לקראת גיל 6–7 חודשים, גם אם לא עושים שום דבר מיוחד. אבל אם רוצים בכל זאת – יש כמה דברים שאפשר לעשות.

יש הורים שקוראים לו "אתגר", יש הורים שמגדירים אותו כמשבר רציני ויש מעטים שאצלם זה חולף בקלילות. המשותף לכולם הוא שאי אפשר להתעלם ממה שקורה לך בגיל 4 חודשים. באופן כללי זה אומר שהרגלי השינה והיניקה שלך משתנים סביב התקופה הזו, ושזה קורה "פתאום".

מנקודת המבט שלי, בתור יועצת שינה והנקה, אני פוגשת את ההורים שפוגשים את המשבר דווקא אחרי תקופה שבה העניינים נכנסו לתלם. לפעמים הם אומרים לי: "סוף סוף הסתגלנו להורות", "התחיל להיות לנו סדר יום מסודר" ומשפטים דומים שהמשמעות שלהם היא "האדמה נשמטה תחתינו". 

אני אוהבת לחלק את השנה הראשונה בחייו של תינוק ל-2 תקופות:

חשוב שהגדולים שמטפלים בך יגיעו עם ציפיות מתאימות. למשל, בהודו יגידו לך שמכינים לך אוכל, ובעצם רק הלכו לקנות את המצרכים בשוק - אם יש לך ציפיות של אירופה כשבעצם זו הודו מסביבך, צפויים לך אכזבה וחוסר שקט. אבל אם כבר יש לך ציפיות לכך שהכל מבולגן, אפשר ליהנות ממשחק קלפים או מנוחה בערסל – ופשוט להעביר את הזמן בכיף.

המשבר של גיל 4 חודשים קורה לך בדיוק כשרואים את סוף המסע להודו, מתחילים להירגע, ופתאום משהו טורף את הקלפים במשחק שלך עם החבר'ה בגסטהאוס. זה משבר לא פשוט.

דפוסי השינה ודפוסי ההנקה שלך משתנים, בייבי, וההורים שלך מרגישים בזה.

שילוב של גורמים יכול לגרום למשבר מבחינת ההנקה, בגיל הזה. בגיל 4 חודשים מתרחשת קפיצה של התפתחות מוטורית. יתפתחו אצלך יכולות חדשות שצריך להתרגל אליהן. בו זמנית גם חוש הראייה מתפתח – וזו קפיצה ביכולת לראות למרחק. אם עד היום ראית רק מהציצי ועד לעיניים של אימא, היום כבר אפשר לראות את הסלון, את המובייל במיטה שבפינה ועוד הרבה חפצים חדשים ומרגשים. כל דבר בשדה הראייה מסיח את דעתך.

אם אגיע לעזור לאימא שלך, בייבי, כשימלאו לך 4 חודשים – אצטרך להסתכל על ההנקה מאחוריה או מהצד, כדי שהכתף שלה תסתיר אותי. אחרת, הסקרנות שלך תגרום לך להתנתק הרבה מאוד פעמים. הסחות הדעת גורמות לכך שהיניקות קצרות יותר. אם בעבר ההנקה נמשכה 15 דקות או יותר, כעת תשומת הלב הנודדת שלך לא מאפשרת לך לינוק במשך פרק זמן ארוך כל כך.

ההורים שלך אולי דואגים, כי הם לא בטוחים אם ההנקה מספיקה לך. זו הסיבה שהורים רבים עוברים להאכלה מבקבוק בשלב זה. הם חושבים שלא שבעת, או אולי אין מספיק חלב בשד ולכן היו ניתוקים רבים. מכאן ועד לבלבול פטמות ומשבר בהנקה – הדרך קצרה.

בעוד שבעבר נוספו למשקל הגוף שלך בכל שבוע 150 גרם לפחות, כעת הקצב מאט, והתוספת השבועית למשקל שלך קטנה יותר. אבל כל עוד המשקל שלך גדל ב-80 גרם לפחות בכל שבוע – אין צורך לשלב בקבוקים או לתסף בתמ"ל. רק צריך להבין מראש שהיניקות בגיל הזה לא יהיו ארוכות כמו קודם, וייתכן שהמרווחים ביניהן יהיו קצרים יותר מבעבר.

בחברה המערבית שלנו אנחנו רגילים לקונספט של אכילה במרווחים של 2–3 שעות. אנחנו מושפעים מ-100 שנות האכלה מבקבוק, אנחנו דוברים את "השפה הבקבוקית" ואנחנו חושבים שככה תינוקות אמורים לאכול, אבל האמת היא שבחברות שבהן לא רגילים לבקבוק – כן, התינוק יונק 4 פעמים בשעה. ההמלצה שלי לאימא שלך, בייבי – היא להיניק לעיתים תכופות ולפי דרישה.

כדאי לדעת: כשתינוקות מגיעים לגיל 3 חודשים, הגוף של האם מתרגל לייצור חלב תקין ומבוסס. קוראים לשלב הזה "גלקטופואזיס", ובו אין תחושת התמלאות של השד לפני ההנקה או תחושת ההתרוקנות במהלכה. עד גיל 3 חודשים זה חלק מהיום-יום של אימהות, אבל כשתהליך ייצור החלב משתנה והגוף מייצר חלב לפי דרישה (שאלו דווקא חדשות טובות) השינוי מההרגל ומהתחושות "של פעם" גורם לדאגה. ההורים המודאגים מתחילים לשלב בקבוקים – ואז באמת נוצר משבר בהנקה.

הורים יודעים ששינה של תינוקות היא נושא עדין, והיא משפיעה במידה רבה על איכות חייהם. מה שקורה אצל רבים סביב גיל 4 חודשים הוא שהשינה הראשונית של הבייבי, שההירדמות אליה היא די אוטומטית וטבעית – הופכת לשינה מורכבת יותר, ומצריכה סיוע בהירדמות. אני קוראת לזה ויסות – והגדולים צריכים לעזור לך, בייבי, לעבור ממצב אחד לאחר.

לשינה עצמה, שפעם היו לה 2 שלבים – שינה עמוקה ושינה קלה, יש כעת 4 שלבים: 2 שלבי שינה קלה ו-2 שלבי שינה עמוקה. עכשיו מזדמן לך להתעורר לעתים קרובות יותר, ויש לך גם יותר הפרעות בשינה – אם בעבר מחזורי השנה שלך היו צמודים זה לזה, היום דרושה לך עזרה להישאר בתהליך השינה. בעצם, כעת צריך "לעבוד" יותר בתחזוקת השינה.

המעבר שלך בין מצבים (ערות ושינה) דורש מההורים שלך לסייע בוויסות. קודם כל לעזור לך להירגע, ורק אחר כך לעזור לך להירדם. זה כמו פאזל שמורכב מהרגעה ומ"מסייע השינה".

מדובר בסימנים טובים של התפתחות והתקדמות. בייבי, עד היום היית כמו בובה – ידעת לעשות רק כמה דברים. בכי, אוכל, שינה ומה שעשית בחיתול. אבל סביב גיל 4 חודשים נפתח בפניך עולם שלם. כל הדברים החדשים שאפשר לראות, לחוות, לעשות – אפשריים רק עכשיו, בזכות ההתפתחות שלך. 

בתור התחלה, בייבי, חשוב לדעת שזה יעבור. וזה גם מסר חשוב שאני רוצה שיעבור להורים שלך. סביב גיל 6–7 חודשים רוב התינוקות חוזרים לשינה רציפה יותר והנקה מבוססת. אין הרבה מה לעשות, אבל צריך להבין שהמשבר בהנקה לא בהכרח מעיד על בעיה בה, וחבל לחפש פתרונות במקום שאין צורך ואפילו ייתכן שיגרמו לבעיות חדשות בהנקה.

הורים שמותשים מהרדמות ארוכות פונים לעיתים קרובות ליועצת שינה בדיוק סביב משבר גיל 4 חודשים – למרות שיש ילדים שצריכים סיוע להירדם גם בגיל שנה וחצי ושנתיים. צריך לפנות ליועצת שמודעת למשבר בגיל הזה, ויודעת לעזור להורים בלי תגובות כמו: "לתת לו לבכות" או "בכי מנוהל" בשיטת ה-5 דקות או "הרם הורד" שיוצרות המון סטרס. נוסף על השיטות האלה, יש שיטות אחרות, שהן בהחלט מקובלות וטובות, אבל הן מתאימות לגילים מסוימים ולא לאחרים, כך שצריך לשים לב לא להשתמש בשיטה שמתאימה לגיל שנתיים, למשל, על תינוקות בגיל 4 חודשים.

להורים שלך, בייבי, כדאי לדעת: בשנים הראשונות לחיים המוח רגיש לסטרס. כשמשאירים תינוק לבכות 3-4 דקות, המוח שלו חשוף להורמוני סטרס. אנחנו לא יודעים להגיד בדיוק מה ההשפעה של הדבר הזה, אבל אנחנו בהחלט יודעים שסטרס לא בריא, במיוחד למוח הצעיר – לכן אני ממליצה לא לעשות את זה, מה גם שזה קשה גם להורים. אנחנו צריכים למצוא שיטה שתסייע בהתקדמות אל עבר המטרה (הירדמות רגועה ושינה טובה) בלי הסטרס הזה, וזה קורה רק כשמבינים שהדברים האלו דורשים זמן. אגב, גם אין באמת סיבה או אינטרס לקדם את הבכי הממושך הזה – במשך אלפי שנות האבולוציה האנושית, רוב הזמן התינוקות חיו במנשא ונרדמו בתנועה ועם מגע, והם מגיעים אלינו עם ציפייה לכזה טיפול.

"כמו שעיניים הן ציפייה לראות, כך לתינוק יש ציפייה שירדימו אותו בדרך מסוימת" (עקרון הרצף, ג'יין לידלוף).

העובדה שנולדנו לחברה המערבית, שבה הציפייה היא שגם הצעירים ביותר ישנו לבד – מובילה לחריגה מההיסטוריה האנושית, וזה לא מותאם למה שהתפתח בנו עד כה, אבולוציונית. תינוקות לא יודעים שהם נולדו למערב המודרני – ולכן הם מצפים שירדימו אותם. לכן, הגיוני שגם בגיל שנה ההעדפה שלך תהיה להירדם במגע ובתנועה. אז אם מבינים שזה נורמלי (מבחינה אבולוציונית) להרדים אותך ככה, יהיה גם קל יותר להבין שצריך לעשות התאמות ושינויים שישלבו אותך בחיי העולם המערבי, בלי לייצר אצלך סטרס.