סרבנות אכילה

היי בייבי, ההורים שלך מודאגים כי לא אכלת "כמו שצריך" לאחרונה? הנה מה שצריך לדעת על קשיים באכילה אצל תינוקות, האבחון ודרכי הטיפול המומלצות

יש תינוקות שמתקשים לאכול מבקבוק, לינוק או לאכול מזון מוצק. מדובר בתופעה נפוצה, ובהחלט יש מה לעשות. הכי חשוב לעקוב אחרי מדדי הגדילה וההתפתחות - בתחנת טיפת חלב או אצל רופא הילדים - כדי להבין מה האתגר שאיתו מתמודדים, ואיך אפשר לעזור לך.  נפתח במילים מרגיעות, שלדעתי חשוב להזכיר לאימהות ואבות: תינוקות נולדים שונים זה מזה, יהיו תינוקות שאוהבים מאוד לאכול, ויהיו אחרים שאוכל לא מעניין אותם יותר מדי. חשוב לוודא שיישמר קו גדילה יציב ביחס לתינוק עצמו, ולזכור שהקיבה שלו היא בגודל האגרוף שלו (קטנה!), ושזה בסדר שהוא מחליט על הכמויות שאוכל, לא נכריח או נשכנע לאכול.

עכשיו, בייבי, כשהגדולים קצת יותר רגועים, נדבר על תופעה בשם סרבנות אכילה, וגם על הדרך להתמודד איתה. לקליניקה שלי מגיעים לעיתים הורים עם תינוקות רכים, שעוד לא מלאו להם חצי שנה, מפני שהתינוק לא כל כך מעוניין לאכול מבקבוק או לינוק, או שצריך לספק לו הסחות דעת כדי שיאכל. כשיש קושי כזה – צריך להבין מה הוביל אליו.  בדרך כלל מקור הבעיה הוא חוויה לא נעימה עם הבקבוק או השד, שמתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול. כדי לפתור את הבעיה הזו, אפשר לנסות להחליף אחד מהתנאים שעשויים להשפיע על ההאכלה:

בייבי, אם הגדולים מודאגים ולא בטוחים שהתזונה שלך כמו שהיא צריכה להיות, הכי חשוב לעקוב אחרי הגדילה, לוודא שהמשקל שלך עולה בקצב יציב, ולבדוק מדדים כמו אורך הגוף והיקף הראש.  אם יש ירידה באחוזוני המשקל, או לחלופין העלייה במשקל איטית מדי, כדאי קודם כל לפנות לרופא הילדים לבדיקה ואבחון. לעיתים הוא יפנה להמשך בירור מול רופא גסטרו, שהוא הכתובת להתייעץ כשיש בעיות סביב נושא האוכל, ולעיתים הוא יפנה ישירות לדיאטנית. אם שניהם עובדים באותה קופת החולים ויש צורך בכך, הם עשויים לעבוד בשיתוף פעולה. כדאי לבקש בכל מקרה הפנייה לתזונאית כדי לקבל טיפול שלם. 

בייבי, לפעמים הגדולים שמטפלים בך חושבים שהם צריכים "לעשות קרקס" כדי שאפשר יהיה להאכיל אותך? עורכים לכבודך מופע שלם כדי להאכיל אותך בכף רסק תפוחים? מקריאים לך סיפור בצורה דרמטית ומדגישים מילים שנגמרות ב"אַאאם"!?   גם אם הקרקס הזה ממש מוצא חן בעיניך, מדובר בפתרון מאוד בעייתי. אני יודעת שיש הורים, מטפלות וסבאסבתא שמשתמשים בכל מיני הסחות דעת כדי להאכיל את התינוק. הרבה פעמים זה עובד בהתחלה, אבל זה גורם לתינוק לא להיות מודע לכך שהוא אוכל, הוא מאוד פסיבי באכילה ופחות מחובר לתחושות הטבעיות שלו של רעב ושובע. בשורה התחתונה - הסחות דעת (כולל אווירונים, שירים, סיפורים וכמובן האכלה מול מסכים) אינן רצויות, ואינן מומלצות. 

יש כמה גורמים שיכולים לגרום לתינוק לסרב לאכול:

הורים רבים להוטים להתחיל בטעימות, ומתחילים מוקדם מדי, לפני שיש סימני מוכנות.  בייבי, כדי לדעת אם אפשר כבר לתת לך טעימות ראשונות, יש כמה סימנים שצריך לוודא ולסמן עליהם וי 

עדיין אין סימני מוכנות? אם עדיין לא חגגת חצי שנה - כדאי לחכות לגיל חצי שנה ולבחון את סימני המוכנות פעם נוספת. אם כשהגעת לגיל חצי שנה הגדולים ניסו לתת לך לטעום אוכל מוצק וזה עדיין לא ממש מעניין אותך - אפשר לעשות הפסקה של כמה ימים ולנסות שוב. ולמה בעצם לא להתחיל באסרטיביות ולתת לך להדביק את הקצב? כי כשאנחנו מייצרים חוויות לא נעימות עם האוכל בביסים הראשונים, גדל הסיכוי שבעתיד יתעוררו בעיות אכילה.

תינוקות שלא "מתחברים" למחיות זה לא דבר נדיר, אבל זו לא בהכרח סיבה לדאגה. החל מגיל חצי שנה אפשר להציע "אוכל אצבעות" רך (מאכלים חתוכים לרצועות בעובי של אצבע, שניתן למעוך בקלות בין שתי אצבעות), שתינוקות רבים מתחברים אליו בקלות רבה יותר. חשוב לזכור שאת אוכל האצבעות מגישים תמיד בישיבה יציבה בכיסא האוכל. בהתחלה התינוק בעיקר משחק עם האוכל, ומעט נכנס גם לפה. בהמשך ובהדרגה – הכמויות גדלות, עד שיום בהיר אחד - הגדולים יקלטו שלמדת לאכול בעצמך!

לפעמים הורים מגיעים לייעוץ תזונתי, וחושבים שהילד אוכל מגון מאוד מצומצם, אבל ככל שאנחנו מתקדמים בייעוץ, אנחנו מגלים שדווקא יש מגוון מאכלים לא קטן שהוא מסתדר איתם, וכשמציעים לו אותם - הוא אוכל בכיף. לא פעם מגלים שלתינוק פשוט קשה יותר עם מאכלים חדשים ומרקמים חדשים – וזה ממש נפוץ בקרב תינוקות. במקרים כאלה חשוב לשקף ולנרמל את המצב הזה להורים, ולהסביר להם שהמצב לא גרוע כפי שחשבו. ברגע שיש טיפת אופטימיות – זה כבר מקל עליהם את ההתמודדות עם הסיטואציה. אחד הדברים שאני מלמדת את ההורים בייעוץ הוא ההפרדה בין האחריות של ההורים לאחריות של התינוק בארוחה. למודל הזה, שגיבשה איליין שאטו, קוראים "מודל חלוקת האחריות".

חשוב לזכור, בייבי - שכשמציעים לך אוכל, הבחירה אם לאכול או לא היא לגמרי שלך!  כשמאכילים אותך בכפית חשוב לקרב את הכפית לפה שלך ולחכות שהפה שלך ייפתח ויגרוף בעצמו מהכפית. אם הזזת את הראש, העפת את הכפית, סימנת "לא" עם הראש – סימן שכרגע לא מתאים לך לאכול, וצריך להבין ולכבד את זה. כשמגישים לך אוכל אצבעות רך – מניחים 2-3 חתיכות על המגש ומאפשרים לך לגעת בהם ולחקור עם כל החושים- למעוך, למרוח, להריח, לטעום. המבוגרים צריכים להתעלם מהלכלוך שזה יוצר, כי זה חלק מאוד חשוב בהתנסות! את הניקיון של הפרצופון המתוק והידיים הקטנות עושים רק בסוף הארוחה - עם מטלית לחה או בשטיפה במים. עדיף לא במגבונים, שמשאירים טעם מר בפה. לגבי שאלת הכמות - צריך להבין, שייתכן שלא יתחשק לך בכלל לאכול. כשיש לך יכולת בחירה ועצמאות, הסיכוי שלך לרצות לשתף פעולה יגדל. אם תהיה לך תחושה שמשדלים אותך או מכריחים אותך, הסיכוי הזה יקטן. 

יצא להורים שלך להבטיח לך "פרס" תמורת ביס נוסף? ירק? לסיים הכל מהצלחת? במקרה כזה יש סיכוי עצום שהחוויה שלך את האוכל המזין בצלחת תהיה חוויה של עונש, ושל מה שהובטח - כפרס. הגישה שלי היא שאוכל הוא פשוט אוכל - אין צורך בשכנועים ואיומים, עונשים או פרסים. אוכלים כי רוצים לאכול. 

שבו עם הילד לאכול, קחו לעצמכם צלחת (אם אפשר שההיצע בצלחות יהיו דומה זה ממש בונוס), ושמשו דוגמה אישית. כשתינוק רואה שהמבוגר אוכל, זה מעודד אותו לטעום ולאכול. כשאנחנו מנקים את הסטרס סביב האכילה התינוק רגוע יותר ומשתף פעולה הרבה יותר. כך, מיום ליום נראה שיפור.   מומלץ להימנע ממזונות עתירי סוכר עד גיל שנתיים. אפשר להציע בסוף הארוחה פרי מתוק כקינוח או אפילו לשלב אותו כחלק מהארוחה. 

אם הדבר היחיד שנכנס אליך לפה הוא *רק* פתי-בר, ושום דבר אחר, כדאי קודם כל לפנות לרופא הילדים, שיפנה גם לתזונאית. באופן כללי, בייעוץ הייתי מנסה להבין האם יש עוד מאכלים או שזה באמת רק פתי-בר. אם זה המאכל היחידי - הייתי ממליצה להגיש אותו עם ממרחים כמו גבינה, יוגורט או טחינה, למשל. בשלב ראשון עובדים עם מה שיש. בשלב הבא מנסים להציע מאכלים עם מרקם דומה (משהו קראנצ'י שנמס בפה), למשל "קליליות" לילדים, "בייביביס" ועוד.  חשוב לי לציין, שמזונות מעובדים כמו פתי-בר, סקוויז פירות, מעדנים מתוקים, חטיפים לתינוקות וכדומה אינם מומלצים לצריכה באופן קבוע, מפני שאין גיוון בטעם או במרקם שלהם. כשמכינים בבית, למשל, מחית פירות, פעם אחת היא תהיה מתקתקה יותר ובאחרת חמצמצה יותר. פעם אחת המרקם יהיה חלק יותר ובאחרת גרגרי. בסקוויז הפירות הקנוי, לעומת זאת - המרקם תמיד חלק באותה המידה והטעם תמיד זהה. הצעה של מגוון מרקמים וטעמים ביתיים היא חיונית למניעת בררנות אכילה בהמשך.