שלשולים אצל תינוקות – מה הגורמים ואיך לעצור את השלשול

היי בייבי, בטח שמעת ששלשול זה עסק לא נעים. לא בטוח למי פחות – לך או להורים שלך שמחליפים לך חיתול... אבל יש דרכים טובות ונכונות להתמודד עם שלשול - הטריק הוא רק לתפוס אותו בזמן  

בייבי, לפני שנתחיל, הנה תקציר בשביל הגדולים שמטפלים בך:

שלשול אצל תינוקות וילדים הוא תמיד אתגר. אבל לרוב מדובר בעניין חולף, שאין סיבה להתרגש ממנו יותר מדי. חשוב לוודא שהתינוק לא מתייבש, ובאמצעות הקפדה על היגיינה – להגן על כל מי שבא במגע עם התינוק ועם היציאות שלו, למקרה שמדובר במחלה מידבקת. אם נראה שהתינוק סמרטוטי או אפאטי, או נלווים לשלשול תסמינים מדאיגים נוספים – יש לפנות מיד לרופא הילדים ולהיוועץ בו. 

בין אם יוצא לך לעשות קקי אחת לשבוע ובין אם לאחר כל ארוחה, כדאי לדעת, בייבי, שזהו הטווח התקין. בדרך כלל התדירות אצל תינוקות יונקים גבוהה יותר מאשר אצל תינוקות הניזונים מתמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות).

תדירות של 4 יציאות ביום היא בהחלט בטווח התקין. אבל כל מקרה לגופו – ההורים שלך אמורים להכיר את תדירות היציאות הרגילה שלך, ואם חל שינוי בתדירות, הם צריכים לנסות להבין מה הגורם לכך ואם מדובר בבעיה רפואית. אם במצב רגיל יש לך יציאה אחת ל-3 ימים ופתאום יש לך 4 יציאות ביום, אפשר להניח שמדובר בשלשול. 

למקרה שעדיין לא חווית את זה בעצמך, בייבי, אספר לך ששלשול הוא מצב של פעילות מעיים מוגברת. היא גורמת להפרשה גדולה מהרגיל של נוזלים דרך פי הטבעת, וכך גם לירידה בצמיגות הצואה (כלומר, יציאה רכה, נוזלית או מימית), או לעלייה בתדירות היציאות.

ניתן לסווג את השלשולים לפי מנגנון הפעולה שלהם (שלשול אוסמוטי, שלשול הפרשתי, שלשול דלקתי ושלשול של תת ספיגה. חלוקה אחרת, כללית ופשוטה יותר היא לשלשול חד (אקוטי), שנמשך עד שבועיים, ושלשול מתמשך (כרוני) שנמשך יותר שבועיים או יותר.

גסטרואנטריטיס היא דלקת של הקיבה או המעיים, שנגרמת כתוצאה מחשיפה לחיידק או לנגיף. זה קצת מסובך בשבילך להגיד אותו, אז בפשטות – זוהי מחלה זיהומית של מערכת העיכול. בשפה המדוברת נהוג לקרוא לה פשוט "קלקול קיבה". מרבית הילדים בני 3 שנים ופחות יחלו לפחות באירוע אחד של גסטרואנטריטיס חריפה, כך שמדובר באירוע שכיח ביותר בקרב ילדים ותינוקות. 

הגורמים לשלשול חד (אקוטי) ושלשול כרוני שונים זה מזה:

הגורמים לשלשול מתמשך הם מחלות זיהומיות – בעיקר נגיפיות וטפיליות – אי סבילות למרכיבים במזון, כמו אלרגיה לחלבון חלב הפרה, מחלת הכרסת (צליאק - רגישות לחלבון החיטה), הפרעה בתנועתיות המעיים, מחלות דלקתיות כרוניות לא זיהומיות של מערכת העיכול, אי סבילות למזונות מסוימים ומחלות מולדות שבהן המבנה או התפקוד של המעי נפגעים.

השלשולים הנגיפיים הם לרוב מימיים ושקופים, ללא דם או ריר. לעומתם, השלשולים החיידקיים קשים יותר מהשלשולים הנגיפיים, והם מתאפיינים לעיתים בנוכחות של ריר או דם בשלשול. לפעמים, לכל אלה עלולים להתלוות גם חום וכאבי בטן עוויתיים.

שלשול חד ממקור זיהומי הוא מידבק מאוד, ולכן צריך להישמר. גם הילדים בגן שלך, ההורים ושאר בני המשפחה שלך עלולים להידבק בקלות. המנגנון העיקרי להדבקה הוא פקו־אוראלי (fecal-oral). כלומר, מחולל המחלה יוצא עם הצואה, ועובר לרוב בגלל מגע בין ידיים מזוהמות לבין משטחים שנוגעות בהם ידיים אחרות. אם הידיים נכנסות בטעות ובדרך אגב אל הפה – המזהם עובר משם אל מערכת העיכול. אפשרויות נוספות הן שגורם המחלה עובר דרך מזון ומים נגועים. המצבים האלה עלולים להתרחש, למשל, אם לא רוחצים היטב את הידיים לאחר ביקור בשירותים. מעבר של מחולל מחלה מסוים במגע ישיר בין ילד לילד. יכול להתרחש, למשל, בחשיפה לחיידק הקרוי שיגלה (Shigella), או בטפיל הקרוי גיארדיה (Giardia lambia), שכמות מועטה מהם מספיקה כדי לחלות.